מייק קרנדל

לפני כל אחת מהפגישות אנחנו עושים עבודת הכנה שכוללת לימוד אינטרנטי על מי שאנחנו עומדים לפגוש,הגדרה של שאלות שאנחנו מעוניינים לשאול וחזרה גנרלית על מתווה השיחה.
לפעמים חזות האדם שמגיע לפגישה שונה מאוד מזו שמצאנו ברשת. המקרה של מייק היה קיצוני במיוחד כי כנראה יש יותר מאחד כזה שמפזר את תמונותיו ברשת.

בכל אופן מייק שאנחנו פגשנו הוא אדם נחמד באופן מיוחד כבן ששים העומד בראש הקתדרה ללימודי מסטר בניהול מידע,מרצה בכיר בבית הספר למידע של אוניברסיטת וושינגטון.התמנה לתפקידו באוניברסיטה ב2005
לפני כן שישמש כארבע שנים כמנהל הטכנולוגי של "פרויקט הספריות והנגישות הציבורית לפרויקטי מידע של קרן ביל ומלינדה גייטס, במסגרתה היה אחראי לפיתוח תוכנות,וכלים לליווי של למעלה מ- 40,000 מחשבים ביותר מ-11,000 ספריות ברחבי ארה"ב.
במסגרת זו ייסד ונהל את הקרן לפיתוח Web Junction, קהילת עניין בינ"ל של אנשי מידע ברשת.
לפני כן עבד במיקרוסופט כמנהל קבוצת הפיתוח של ארכיטקטורת מידע - ניהול המידע ארכיטקטורת מאגרים וחיפוש .
ייעץ לספריה הלאומית לחקלאות,לבית הספר למנהל עסקים של אוניברסיטת הרווארד ,המועצה לספריות ומאגרי מידע, תאגיד קטרפילר ועוד.
חבר בחבר המנהלים של הדבלין קור ,בגוף העוסק בנגישות מחשבים ובחברה האמריקאית למידענות וטכנולוגיה.
אדם עם רקע בעבודה בחברות עסקיות מצד אחד בחזית הידע של עולם החיפוש ואפיון וארגון מערכות מידע,ומצד שני רגליו טבולות בעולם האקדמי של ספריות אלקטרוניות ממוסדות,ובממסד של ארגונים העוסקים בקביעת סטנדרטים בתחום וכדומה.
תחומי התמחות העיקריים שלו הם: מטה דטה וטקסונומיה,תכנון והטמעת פורטלים,עיצוב מדיניות בתחום הטמעת התקשוב וניהול שירותי מידע.
המולי"ם והדיגיטציה
דיברנו על הקושי לשכנע מולי"ם להשתלב בפרוייקט כזה מייק ציין כי עולם המולו"ת מצוי עדיין במאה ה-15 בתפיסה שיש למכור עותק אחד של ספר לאדם אחד,ולא מוכנים לקבל את הבשורה של העידן המודרני המאפשר פריטים קטנים (קטע,תמונה,מפה) לאנשים רבים. החלוצים בהבנת המפה החדשה את אנשי המוסיקה והסרטים שעברו למכירה של מוצרים ביחידות קטנות – שיר,סרטון וכדומה. המולי"ם האירופים והאמריקאים נזקקו לתהליך בן 10 שנים עד שהבשילו למהלכים מעין אלה.
הסוגיות הכבדות בתחום זה לדעתו הם הסוגיות הכלכליות- נושא הגישה לחומרים – עד כמה פתוחה ? ונושא הבקרה על גישה זו. לדעתו התרבות של תשלום על מאגרים מושתתת על מורשת של המולי"ם שמחנכים לשלם על מוצרים.
להערכתו המודל שכנראה ינצח הוא המודל של הפרסומות ולא של המנויים.


מטה דטה
בעיניו המטה דטה האוטומטי לא יוכל להחליף את האנושי אלא רק להשלים ולייעל אותו.
למשל מולי"ם בתחום החדשות משתמשים בכלים אוטומטיים לחילוץ שמות אנשים ומקומות להשלמת האינדקס.
המודל הגוגלי שאינו מתבסס על מטה דטה מצליח מפני שהוא פועל על קהל בהיקפים גדולים,במספרים קטנים מהלך כזה ייכשל. לדעתו הסף הוא 50,000 משתמשים וכמה מיליוני דפים נצפים בחודש. בהיקפים גדולים גם השימוש בתגים מצליח אבל הוא ייכשל לדעתו של מייק בהיקפים קטנים.
מול המודל הגוגלי מצוי מודל של גופים כמו גייל המתמקדים בתוכן ולא במשתמשים. גופים אלה משקיעים בניתוח הנושאים ולא רק באלגוריתמים. מודל כזה הוא מה שנותן זכות קיום לעולם המולות- הבחירה מבדלת את המוצר המול"י מהמוצר הפתוח.
העולם האקדמי מעוניין במוצרים המביאים איתם את התיקוף ולא במוצרים הפתוחים.
עם זאת לא מדובר בשני עולמות נפרדים ויש תהליך של זליגה ו"התקשות" של חומר שבא מהגולשים וכך יש להניח שהתג של היום יהיה מילת המפתח של מחר. התגים הם "החתיכה החסרה" שהייתה חסרה בעולם המידענות- הגשר בין השפה הפורמלית של המידענית לשפה הטבעית והמתחדשת כל הזמן.

קרב הטיטנים
אמזון וגוגל מייצגים שתי גישות שונות בתכלית. גוגל מפעילים מפעל סריקה ענק שלא מתייעץ עם המולי"ם מלכתחילה,אמזון סורקים גם הם בהיקפים גדולים אך הגיעו להסכמים עם המולי"ם,ויש להם זכויות מלאות לדיגיטציה של הספרים. המודל של אמזון אטרקטיבי משום שהוא נותן מענה גם לספרים המודפסים אותם אמזון מוכר באתר,וגם לספרים הדיגיטליים אותם יאפשר לקנות בעתיד כנראה גם במקטעים. בניגוד לפתיחות הרבה השוררת בגוגל אמזון שומרים על חשאיות וקשה מאוד לדעת מה יעשו. לדעת מייק במרוץ הזה אמזון ינצחו ויהפכו לספריה הבאה של העולם.
מיקרוסופט בפיגור אחרי שתי החלוצות האלה אולם להערכתו של מייק כפי שבדרך כלל קורה עם מיקרוסופט הם מפצים על התגובה האיטית שלהם בעזרת משאבי הענק שעומדים לרשותם ומהר מאוד יגיעו קרוב לגוגל ואמזון בתחום זה.
גם אמזון וגם גוגל רואות בפרוייקטים שלהם פרוייקטים רב תרבותיים ומשקיעים בדיגיטציה ברחבי העולם.

מדיה עשירה
חושב שהמהלך המתוכנן שלנו לשילוב מדיה עשירה בספרים הסרוקים נכון מאוד,ממליץ ללמוד מעולם המשחקים ומהדור שגדל על המשחקים. לדעתו יש להציג את המדיה העשירה כמוצר שאפשר למכור למולים.
מדיה עשירה מחייבת הרבה יותר מטה דטה מאשר חומר מודפס מפני שהיא לא מדברת בעד עצמה.