הימים הראשונים שלנו ביבשת הגדולה היו לחוצים מאוד,הייתה לנו הרבה עבודת הכנה לפני כל פגישה והרבה עבודת איסוף אחרי,בין לבין השקענו זמן בללכת לאיבוד בכבישי סיאטל.
ביום ששי אחרי הצהריים אספנו את עצמנו ויצאנו לכיוון הר רניה מחוץ לעיר לשבת- ראשון .
לשורה של טיולים בנופים מרשימים מאוד.
ועכשיו אנחנו מעלים לבלוג את כל סיכומי הפגישות.
למה עכשיו? ובכן שבת...שבת זה עניין מסובך מאוד כפי שלמדתי מאבי. אני לא אספר לכם איך אבי נטש אותי פעור פה ויצא מהאוטו,עם כניסת השבת,למסע רגלי של 6 מייל לכיוון המלון שלנו כי השבת כבר נכנסה...לא אספר לכם עד כמה היער היה עבות, העצים היו גדולים והחושך שלט מסביב. לא אספר על הדיונים התיאולוגים העמוקים שקימנו (בנועם) כשאני מנסה להסביר לאבי שזה פשוט לא הגיוני לעלות 6 מייל ברגל לפיסגת הר בארץ לא נודעת ואיך והוא השתדל להסביר לי (בנועם) שאני פשוט לא מבין. לא אספר לכם איך הגיבה פקידת הקבלה על ראש ההר הקירח,כששאלתי אותה בדאגה אם יש לה מושג כמה זמן לוקח לבן אדם לעלות את העליות למלון ברגל..בחושך..לבד. אבל כן ארמוז לכם שהסיפור נגמר בטוב ושאחרי מייל אחד בעליה להר התרחש לנו נס קטן ובשולי הכביש עצר "גוי של שבת" ,אמיתי- כזה שלא היה לאבי ספק שהוא לא מחטיא איזה יהודי מתחזה והוא שהעלה את אבי במכוניתו יחד עם הפוני שהיה לו מאחורי האוטו לראש ההר המיוחל שבו שכן הפונדק שלנו. אספר לכם שעשינו שבת כהלכתה שם בראש ההר, מקבלת שבת דרך לימוד דף גמרא בצוותא וקיום מצווה של עונג שבת בה "שיחקנו אותה" בטיול רגלי מרהיב באזור וחתמנו בהבדלה כהלכתה במוצא"ש.
עם יציאת השבת התחלנו לעבד את החומרים ולהוריד אותם למחשב אבל אז הסתבר למגינת ליבנו שבראש ההר הקירח אין חיבור לאינטרנט וכך נאלצנו לגרום לכם להמתין עד שנחזור לסיאטל.
ואכן אנחנו שלמים ובריאים בסיאטל והרי החומר החסר לפניכם.
